<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' ט"ב</h1>
<h2>דף נד:</h2>
ותשעה באב בין השמשות שלו אסור הלכך מפסיק סעודתו עד בוא השמש. ונהגו כולי עלמא דלא למיכלא אפתורא ואזלין לבית הכנסת בלא נעילת הסנדל ויושבין על הארץ כענין [אבל] שנאמר [איכה ב'] ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון. ומצלו צלותא דערבית ומדכרי בצלותא עננו בערבית ושחרית ומנחה [כדרך שאמרו בתענית צבור], כדאמור בירושלמי [תענית פ"ב ה"ב] אפילו יחיד בתענית צבור אומר כלילי שבת ויומו. פי' בערבית ושחרית ומנחה, ובשומע תפלה, ושליח צבור בין גואל לרופא. ואמר רב אחא יחיד בת"ב צריך להזכיר מעין המאורע, ומאי נינהו רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך [ועל] העיר האבלה וכו' עד ואני אהיה לה [נאם ה'] חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, וא"ר אבדימי והיכן אומרה אמר ליה ר' מונא ועדיין את לזו, לאו הכי אמרה ר' ירמיה כל שהוא להבא אומרה בעבודה וכל שהוא לשעבר אומרה בהודאה, כדתנן נותן הודאה על מה שעבר וצועק על לעתיד לבא. כל הברכות אחר חותמיהן ואין אומר ברכה פסוק, כלומר אינו מזכיר פסוק לבדו וחותם בו ברכה. ואלין דאמרי צהלי ורוני יושבת ציון וחותמין בברכה, אין בו משום ברכה פסוק. ושל ת"ב נהגו כולי עלמא למימריה בבונה ירושלים, וסמכו אהא דאמור רבנן [ע"ז ח' ע"א] אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין ברכה אומר, ויש שנהגו בערבית ושחרית רחם ובמנחה נחם.
וכל המצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב [תענית ל' ע"א] אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות [במשנה] ובתלמוד ובהלכות ובאגדות, אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות וקורא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיה, ותינוקות של בית רבן [אינן בטלים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות, אבל קורא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן] בטלים שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב, והלכה כר' יהודה. ושדר רבינו האי גאון ז"ל כלשון הזה יהא בנדוי כל מי שעושה אחת מאלו [בתשעה באב] כל היום. וחמור תשעה באב מאבל, דאבל מותר לרחוץ בצונן כל שבעה פניו ידיו ורגליו [שם י"ג ע"ב], ות"ב אסור להושיט אצבעו במים כדרך שאסור ביוה"כ [פסחים נ"ד ע"ב], וגרסי' נמי [יומא ע"ח ע"א] מטפחת אחת היתה לו בערב ת"ב ושורה אותה במים ומניחה תחת מראשותיו למחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש, ושמעינן מכל הני דרחיצת פניו ידיו ורגליו אפילו בצונן אסור אלא אם כן היו ידיו מלוכלכות. ועוברות ומניקות [פסחים נ"ד ע"ב] מתענות ומשלימות בו כדרך שמתענות ומשלימות ביוה"כ ובין השמשות שלו אסור. מקום שנהגו לעשות מלאכה בת"ב עושין, מקום שלא נהגו לעשות אין עושין, ותלמידי חכמים בכל מקום בטלים, רשב"ג אומר לעולם יעשו כל אדם עצמם כתלמידי חכמים כדי שיתענו, והעושה מלאכה בת"ב אינו רואה סימן ברכה לעולם, וכל האוכל ושותה בת"ב עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם. לישנא אחרינא כל האוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסיק בה עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם. ר' יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים, והלכה כתנא דידן דאמר לא הודו לו כלל בין עוברות בין מניקות בין כל אדם בין שאר מטות בין מטתו דכולהו שרי דלא צריכי לכפות. ובפסקא לגאון אסור לאדם [בת"ב] להושיט אצבעו במים כדרך שאסור ביוה"כ וכך אנו עושים. ואם ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה או שיצא מבית הכסא מותר דלא עדיף ת"ב מיוה"כ, דגרסי' ביוה"כ [יומא ע"ז ע"ב] אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש.
